בנם של צפורה ובנימין. נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ח (5.12.1947) בבת ים.

גדל ברמת גן, למד בבית הספר היסודי "יהל״ם" בעיר ובתיכון הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל אביב. אורעם היה ילד רגוע, תלמיד טוב, שאהב להיות עם חברים. השתלב בקלות, היה נעים ויציב, אך גם הרפתקן וסקרן לגלות את העולם. בתקופת ילדותו עסק בתחומים רבים, כמו שחמט וכדורגל, מתוך סקרנות, רצון ללמוד ואהבה לידע. הכדורגל היה עבורו הרבה יותר ממשחק – שיחק בכל ליבו, אהד בתשוקה, וחי את המגרש באהבה אמיתית שליוותה אותו כל חייו.

כשהיה בן שבע-עשרה בלבד, במהלך החופש הגדול, יצא אורעם לבדו לשייט באוניה לאנגליה הרחוקה, שם העביר את הקיץ בפנימייה. במהלך מסעו עצר בכמה תחנות ביניים: יוון, צרפת ואיטליה. היה זה מסע ראשון מני רבים שעשה בחייו, בהם טייל בכל רחבי העולם.

ב-15 בפברואר 1966 התגייס לצה"ל ועבר בהצלחה הכשרת שריון.

במלחמת ששת הימים ביוני 1967 לחם בחוד החנית של חטיבה 7, שפרצה לסיני דרך פתחת רפיח. במהלך ההסתערות ספג הטנק שבו לחם פגיעה ישירה, והוא נפצע אנושות.

לאחר שנה במחלקת השיקום בבית החולים תל השומר שוחרר לביתו.

לאחר פציעתו ותוך התמודדות נחושה עם הנכות הקשה שליוותה אותו , הקים אורעם משפחה עם בחירת לבו חוה, לה נישא ביוני 1972. לבני הזוג נולדו בת ושני בנים.

אחרי השיקום פנה אורעם ללימודים אקדמיים. עם סיום לימודיו החל לעבוד במשרד הביטחון, שם מילא שורה של תפקידי ניהול רגישים במשך שנים רבות, עד יציאתו לגמלאות.

תכונותיו הבולטות של אורעם היו אנושיות וצניעות, מסירות ונאמנות, יושר קיצוני וחמלה. שלושה ערכים היו נר לרגליו: בית ומשפחה, מסירות לתפקיד ואהבת הארץ. לאורך שנים הרבה לעסוק בפעילות ספורטיבית מגוונת במסגרת "בית הלוחם", והתחרה בשחייה ובטניס שולחן.

ילדיו בגרו והוא זכה להכיר ולאהוב חמש נכדות.

אורעם צינמן נפטר ביום י"ח בטבת תשפ"ה (18.1.2025). בן שבעים ושבע בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ברעננה - כפר נחמן. הותיר אחריו אישה, שני בנים ובת.

אורעם מונצח בגלעד לזכר חללי צה"ל ברעננה.